הצבא האדום: קרב לנינגרד
ב-10 ביולי 1941, רק 18 ימים לאחר פרוץ הפלישה, כבר צלחו כוחות החלוץ של הוורמאכט מרחק של למעלה מ-500 קילומטרים מגבולות פרוסיה המזרחית, חצו את המדינות הבלטיות והגיעו לפאתי לנינגרד. הטורים הממוכנים הגרמניים פרצו לעומק השטח הסובייטי בקצב ממוצע של 30 קילומטרים ביום, תוך שהם מתקרבים לעיר השנייה בחשיבותה בברית המועצות – ערש המהפכה הבולשביקית ומוקד הולדתה של המדינה הסובייטית. עד תחילת ספטמבר כותרה לנינגרד כליל מן היבשה. היטלר היה כה בטוח בניצחונו הקרב, עד כי הורה להדפיס מבעוד מועד הזמנות לנשף ניצחון במלון אסטוריה. אולם, משהגיעו הכוחות לפרברי העיר, שינה הפיקוד העליון הגרמני את תוכנית המערכה: קבוצת הפאנצר הרביעית בפיקודו של אריך הופנר, אשר שימשה עד אז ככוח המחץ המשוריין של המתקפה, הוצאה מסדר הכוחות בגזרה והופנתה למאמץ העיקרי לכיוון מוסקבה.
ללא אגרוף השריון של הופנר, נבלמה התקדמות הוורמאכט מול מערכי ההגנה הסובייטיים, והאסטרטגיה של הבקעה חזיתית התחלפה במצור ממושך. הקיפאון בחזית והטלת המצור גזרו על תושבי העיר 872 ימי סבל קטסטרופלי, עד לפריצת טבעת הכיתור בינואר 1944. מאחר שכל המשאבים הזמינים הוקצו בעדיפות עליונה לצורכי החזית ולתעשיית הנשק, נותרה האוכלוסייה האזרחית כמעט ללא מזון. טבעת הכיתור ההרמטית חוללה רעב המוני שגבה את חייהם של מאות אלפי בני אדם, ואף הוביל למקרי קניבליזם מתועדים.
המעבר ללוחמת עמדות אילץ את הפיקוד הסובייטי לזנוח את הדוקטרינה ההתקפית שלו. הכוחות נדרשו לשוב וליישם דפוסי הסוואה שאושרו על ידי המכון המדעי לחקר הרק"ם עוד באוגוסט 1939. על פי תקנים אלו מתקופת טרום-המלחמה, יועד לכלים של המחוז הצבאי של לנינגרד דפוס הסוואה שובר-צורה המבוסס על כתמים גדולים. מטרתו הייתה לטשטש את צללית הטנק בעמדות מגננה סטטיות, שכן רק"ם הצבוע בגוון אחיד היווה מטרה פגיעה וברורה מדי.
באותה העת, התעשייה הסובייטית הייתה מסוגלת לייצר בייצור המוני רק שלושה צבעי יסוד שסופקו כמשחות סמיכות: ירוק-מגן 4BO, חום כהה 6K וצהוב-אדמה 7K. בסדנאות השדה דיללו הצוותים את המשחות באמצעות שמן פשתן מורתח, שנמהל ביחס של אחד לאחד עם בנזין או נפט. כמחצית משטח הפנים של הטנק נותרה בגוון הירוק המקורי 4BO (מאחר שהכלים יצאו מפס הייצור כשהם צבועים לחלוטין בצבע זה), ואילו שאר השטח כוסה בכתמים אסימטריים גדולים בגווני 6K ו-7K, שכל אחד מהם כיסה כ-25 אחוזים מן הכלי. יוצאים מן הכלל היו הטנקים הקלים מדגמי T-37 ו-T-38, שלרוב נצבעו בדפוס צפוף של כתמים קטנים בצבעי 6K או 6RP על גבי שכבת הבסיס 4BO.
עם בוא השלגים, נהגו הצוותים למרוח תמיסת סיד פשוטה על גבי ההסוואה התקנית, כדי להטמיע את הכלים בנוף החורפי. פתרון מאולתר זה הוחלף בהמשך בצבע חורף ייעודי וקל לשטיפה, לבן B.
מתאים לדגמים:
BA-3, BA-6, BA-10, BA-20, FAI, BT-5, BT-7, KV-1, KV-2, T-26, T-28, T-34, T-37A, T-38, T-50, T-60, T-20 "קומסומולץ", גא״ז AA, גא״ז AAA, גא״ז MM, גא״ז M1 "אמקה", גא״ז 61, גא״ז 64, זי״ס 5, זי״ס 6, יא״ג 6, M-72, טי״ז AM-600, L-8, אי"ז 9, BM-13 "קטיושה", תותח נ״מ 37 מ״מ 61-K, תותח נ״מ 76 מ״מ M1931, תותח נ״מ 85 מ״מ 52-K, תותח נ״ט 45 מ״מ 53-K, תותח 76 מ״מ M1927, תותח 76 מ״מ F-22, תותח 76 מ״מ USV, תותח 76 מ״מ זי״ס 3, הוביצר 122 מ״מ M-30, תותח-הוביצר 152 מ״מ ML-20, תותח 122 מ״מ A-19 וכו׳
- סוג מוצר:
- ערכת צבעים
- מצב:
- חדש
- יצרן:
- Arcus
- קוד מוצר:
- E1099, A1099
- ארץ ייצור:
- אוקראינה
- תכולה:
- 6 × 10 מ"ל
- גימור:
- חצי מבריק
- סוג צבע:
- אמייל, אקרילי
- תכולה:
- בקבוקי צבע (6 יח'), קופסה
- שיוך לאומי:
- בריה"מ
- תקופה:
- תקופת בין המלחמות (1918–1939), מלחמת העולם השנייה (1939–1945)

