חיל היבשה הגרמני במלחמת העולם השנייה

ב־16 במרץ 1935 הודיעו בגרמניה על הקמת הוורמאכט — כוחות צבאיים חדשים שבאו להחליף את הרייכסווהר הישן. ב־1 ביוני אותה שנה שונה שמה של זרוע היבשה מ־Reichsheer ל־Heer. לצד הצבא היבשתי, הוורמאכט כלל גם את חיל האוויר הלופטוואפה ואת חיל הים הקריגסמרינה. כל שלוש הזרועות היו כפופות לפיקוד העליון של הוורמאכט—האוברקומנדו דר ורמאכט (Oberkommando der Wehrmacht, OKW).

הוורמאכט בלחימה של מלחמת העולם השנייה

עוד לפני שהמלחמה התחילה באמת, הוורמאכט כבר עבר טבילת אש — זה היה בספרד, ב־1936. גרמניה שלחה לשם את לגיון "קונדור", עם יותר מ־5,000 חיילים, מטוסים, טנקים, תותחים ומדריכים. הקמפיין הזה הפך למעבדה חיה: ניסוי בציוד חדש, הכשרת קצונה, ושיפור התיאום בין זרועות.

במרץ 1938 כוחות הוורמאכט נכנסו לאוסטריה בלי ירייה אחת — המדינה סופחה לרייך השלישי, במה שנכנס לדפי ההיסטוריה כ"אנסשלוס". כמה חודשים אחר כך, בסתיו, נחתמה הסכמת מינכן וגרמניה קיבלה לידיה את חבל הסודטים — אזור בצ'כוסלובקיה שרוב תושביו היו דוברי גרמנית. באביב 1939 נכבשו גם שאר שטחי צ'כיה, ונוסד פרוטקטורט בוהמיה ומורביה. זה היה סוף שלב ההתרחבות בלי קרבות גדולים — מכאן התחילה מלחמה של ממש.

ב־1 בספטמבר 1939 הוורמאכט פתח בפלישה לפולין. כעבור כמה שבועות נכנס הצבא האדום ממזרח. תוך פחות מחודש פולין חולקה בין גרמניה לברית המועצות. בעקבות זאת בריטניה ו־צרפת הכריזו מלחמה על גרמניה.

היעד הבא היה צפון אירופה. באפריל 1940 גרמניה כבשה את דנמרק ופתחה במתקפה על נורווגיה — שם בפעם הראשונה הוורמאכט נתקל בכוחות מערביים. במאי נפתחה מתקפת בזק נגד בלגיה, הולנד ולוקסמבורג, ובהמשך גם נגד צרפת. תוך כמה שבועות ההגנות קרסו, וב־22 ביוני צרפת נכנעה. במקביל איטליה הצטרפה למלחמה לצדה של גרמניה.

אחרי ההצלחה המהירה במערב, הפיקוד הגרמני עבר להתמקד במטרה הבאה — בריטניה. בקיץ 1940 הלופטוואפה, יחד עם חיל האוויר האיטלקי, פתחו בקמפיין אווירי מסיבי שכלל הפצצות יומיומיות על ערים. המטרה הייתה להכות בחיל האוויר הבריטי, לשבור את ההגנה ולהכין תשתית לפלישה. אבל חיל האוויר המלכותי החזיק מעמד — והגרמנים ביטלו את המבצע. זו הייתה הפעם הראשונה שבה גרמניה נבלמה.

באביב 1941 הגרמנים פתחו חזית בדרום. בפברואר נשלח ללוב קורפוס אפריקה של ארווין רומל — כי הכוחות האיטלקיים לא הצליחו לבלום את הבריטים בצפון אפריקה. המתקפה הגרמנית ייצבה את הקו ודחפה את הבריטים עד גבול מצרים.

מיד אחר כך החלה המערכה בבלקן. באפריל הוורמאכט פלש ליוגוסלביה בעקבות הפיכה פוליטית שהפילה ממשלה פרו־גרמנית. המדינה נפלה תוך ימים. לאחר מכן נפתח המבצע נגד יוון, שם ניסו בעלות הברית לעצור את ההתקדמות. במאי 1941 צנחנים גרמנים השתלטו על כרתים — הפעולה המוצנחת הגדולה הראשונה אי פעם. למרות ההצלחה, האבדות היו קשות, והפיקוד הגרמני החליט לא לחזור על זה. אצל בעלות הברית זה עבד הפוך: כיבוש כרתים הפך לזרז להקמת כוחות מוצנחים משמעותיים, ששימשו בהמשך במבצע מרקט גארדן הכושל וגם בפלישה המוצלחת לנורמנדי ביום ה־D.

אחרי צפון אפריקה והבלקן נפתחה החזית הגדולה באמת — ב־22 ביוני 1941 גרמניה פתחה במבצע ברברוסה ופלשה לברית המועצות. ההתקפה נפרשה מהים הבלטי ועד הים השחור: ליטא, לטביה, אסטוניה, בלארוס ואוקראינה נכבשו, והגרמנים הגיעו ממש עד קצוות מוסקבה. בחורף ההתקדמות נבלמה. ב־1942 הכיוון עבר דרומה — לעבר נהר הוולגה, עורק תחבורה מרכזי של הסובייטים. בקרב סטלינגרד הארמייה השישית של הוורמאכט בפיקוד פרידריך פאולוס כותרה ונכנעה — נקודת מפנה משמעותית בחזית המזרחית.

בסוף 1942 גם בצפון אפריקה המצב התחיל להידרדר. אחרי התבוסה באל־עלמיין הגרמנים נאלצו לסגת, ובמאי 1943 נכנעו בתוניס. בעלות הברית נחתו בסיציליה, וממנה עברו לאיטליה — וכך התחילה המערכה האיטלקית. ביוני 1944 נפתח החזית השנייה באירופה: הנחיתה בנורמנדי סימנה את תחילת השחרור של צרפת ובלגיה. מהצד השני, ממזרח, המשיכה הצבא האדום להתקדם.

בתחילת 1945 כוחות בעלות הברית הגיעו לגבולות גרמניה. באפריל הצבא האדום פתח במתקפה על ברלין. אחרי קרבות עזים העיר נפלה, וב־8 במאי גרמניה הנאצית נכנעה. הוורמאכט פורק, ובסתיו פורקו רשמית גם שארית הכוחות. רק עשור לאחר מכן הורשתה גרמניה המערבית להקים צבא חדש — הבונדסוור.

התפתחות ההסוואה של הרק"ם הגרמני

דפוסי הצביעה של הכלים הגרמניים השתנו כמה פעמים לאורך המלחמה — גם בגלל שינויים בטקטיקה ובאסטרטגיה, וגם בהתאם לתנאי השטח שבהם התנהלו הקרבות.

בתחילת הדרך, הכלים של הוורמאכט נצבעו בדגם הסוואה תלת־צבעי בשם Buntfarbenanstrich, שהועתק מהרייכסווהר. כלים לא־קרביים נצבעו באפור שדה סטנדרטי — Feldgrau.

ב־1937 הוחלט על הסוואה חדשה: רקע אפור כהה עם כתמים חומים כהים. במסמכים היא הופיעה בשם Gerätanstrich dunkelgrau/dunkelbraun או פשוט "ההסוואה החדשה מרובת הצבעים" (neuer Buntfarbenanstrich). בקיץ 1940 ויתרו על החום, ומאז הכלים נצבעו כוללים באפור כהה — Dunkelgrau.

בחורף השתמשו בצביעה לבנה זמנית עם צבע אמולסיה לבן, שהיה ניתן להסרה או פשוט התקלף באופן טבעי עם הזמן.

המעבר ללחימה בצפון אפריקה חייב גם שינוי צבעים. במרץ 1941 נקבעה סכמת הסוואה מדברית: שילוב של חום־צהבהב (Gelbbraun) עם גוון אפור־חולי (Grau). את הדפוס הזה יישמו על גבי שכבת Dunkelgrau האירופית. במרץ 1942 עודכנה הסכמה מחדש ונקבעו זוג גוונים חדשים שהחליפו את הקודמים — גם הם בגווני צהוב־חולי, אך עם טון שונה.

גם ההסוואה באירופה עברה שינוי: הגוונים האפורים, שהתאימו לערים במערב, לא השתלבו טוב בשטחים הפתוחים של החזית המזרחית. באביב 1943 נכנס לשירות צבע בסיס חדש — Dunkelgelb (צהוב כהה). יחד איתו נקבעה הסוואה חדשה (Tarnanstriche): רקע צהוב כהה עם כתמים בגווני חום־חלוד (Rotbraun) וירוק זית (Olivgrün).

בתחילת 1945 דפוסי ההסוואה עברו שינוי נוסף — הפעם בגלל מחסור חמור בצבעים וחומרים. במקום לצבוע שכבת בסיס ורק אחר כך להוסיף כתמים, עברו לצביעה חסכונית — Sparanstrich. השתמשו באותם צבעים, אבל יישמו אותם ישירות על פריימר בלי שכבת רקע. גם הצבע הבסיסי השתנה: במקום צהוב כהה עברו לירוק זית. לקראת סוף המלחמה, בגלל חוסרים קשים, חלקים בכלים לא נצבעו כלל — הם נשארו פשוט בפריימר החום־אדמדם.

תקני הצביעה של הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה

הסטנדרטיזציה של צבעי הציוד הצבאי בגרמניה התחילה עוד לפני הקמת הוורמאכט. כבר ב־1927 הנהיג ועד האספקה הקיסרי (Reichs-Ausschuss für Lieferbedingungen) שיטת סיווג תעשייתית של צבעים — סדרת גוונים בת 40 פריטים בשם RAL 840. זו הפכה בהמשך לבסיס לתקני הצביעה של הצבא.

עד 1941 צבעים לרכב קרבי סומנו לפי שם ומספר — למשל Grün Nr. 28 (ירוק מספר 28) או Schwarz Nr. 5 (שחור מספר 5). אבל השיטה הזו לא כללה דגם גוון אחיד (color swatch), ולכן לא סיפקה דיוק בתנאי ייצור המוני, במיוחד כשמדובר באספקה מרכזית ותקן אחיד של הסוואה.

ב־10 בפברואר 1941 בוצע שינוי בשיטת הסימון: במקום שמות ומספרים, צבעים הוגדרו לפי תקן RAL בארבע ספרות. כך למשל Dunkelgrau Nr. 46 (אפור כהה) הפך ל־RAL 7021 Dunkelgrau, ו־Grün Nr. 28 הפך ל־RAL 6007 Grün. המהלך הזה איפשר לאחד גוונים, לפשט אספקה ולייצר שפה אחידה של צבעים בכל זרועות הצבא.

מערכת RAL נמצאת בשימוש נרחב עד היום — הן בעולם הצבאי והן באזרחות, וגם בקרב מודליסטים שדואגים לדיוק בערכות גרמניות.