חיל האוויר הגרמני במלחמת העולם השנייה

הלופטוואפה (גרמ. Luftwaffe) – חיל האוויר הגרמני, הפך לסמל של קידמה טכנולוגית ועוצמה צבאית כשהוקם מחדש בשנת 1933 תחת הנהגתו של הרמן גרינג. הם מילאו תפקיד מכריע בתחילת מלחמת העולם השנייה.

הקמת הלופטוואפה

קודמו של הלופטוואפה היה חיל האוויר הקיסרי הגרמני, או לופטשטראיטקרפטה (גרמ. Luftstreitkräfte), שהוקם בשנת 1910. בעקבות תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, הסכם ורסאי משנת 1919 אסר על גרמניה להחזיק כוחות תעופה צבאיים ואזרחיים. עם זאת, עד 1922 חלק מהמגבלות על תעופה אזרחית הוסרו. תחום התעופה הצבאית נשמר והתפתח במחתרת, תחת מסווה של מועדוני תעופה אזרחיים.

באמצע שנות ה-20, תעשיית התעופה הגרמנית הפכה לאחת המתקדמות בעולם. חברות כמו פוקה-וולף בברמן, דורנייה בפרידריכסהאפן, היינקל בווארנמונדה, יונקרס בדסאו ומסרשמיט באאוגסבורג פיתחו מטוסים חד-כנפיים ממתכת עם כני נחיתה מתקפלים, בעוד מדינות אחרות עדיין התבססו על מטוסים דו-כנפיים מעץ.

חברת לופטהנזה, שקיבלה אישור לטוס במערב אירופה, הפכה לאחת מחברות התעופה המתקדמות בעולם, למרות שהדבר הפר את הסכם ורסאי. צוותי הלחימה העתידיים קיבלו הכשרה בארבעה בתי ספר לטיסה של לופטהנזה, שם שיפרו את כישורי הטיסה בלילה ובתנאי מזג אוויר קשים.

כשעלתה המפלגה הנאצית לשלטון ב-1933, אדולף היטלר העניק את המשאבים הכספיים להקמת חיל אוויר חדש. סכומים עצומים הוקצו לבניית הלופטוואפה. הרמן גרינג, טייס מפורסם ממלחמת העולם הראשונה, קיבל שליטה מוחלטת על משרד התעופה הנאצי. גרינג, בעזרתו של ארהרד מילך, לשעבר מנהל לופטהנזה, פעל להקים את חיל האוויר החזק ביותר בעולם.

הלופטוואפה בקרב

טבילת האש של טייסי ומטוסי הלופטוואפה הייתה במלחמת האזרחים בספרד, שם הלגיון "קונדור" תמך בכוחות הלאומיים של הגנרל פרנקו.

ב-1 בספטמבר 1939, כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הלופטוואפה שיחקו תפקיד מרכזי באסטרטגיית ה"בליצקריג" במהלך הפלישה לפולין. שני ציים אוויריים בפיקודם של קסלרינג ולר השתמשו ב-1434 מטוסים. מטוסי הצלילה Ju 87 יונקרס, שהפכו לסמל המלחמה הגרמנית, רשמו את ההפלה האווירית הראשונה כשיירטו מטוס קרב פולני. חיל האוויר הפולני נלחם בגבורה, אך הובס תוך שבועיים עקב העדיפות המוחלטת של הלופטוואפה באוויר והתקפות קרקעיות בלתי פוסקות. מטוסי ה-Ju 87 סיפקו סיוע יעיל לדיוויזיות השריון, מה שתרם לכניעת הכוחות הפולניים.

באפריל 1940, הלופטוואפה השתתפו במבצע "תרגיל וסר" (גרמ. Unternehmen Weserübung) – הפלישה לסקנדינביה. עם 527 מטוסים, בהם 50 מטוסי Ju 87, הצליחו כוחות הלופטוואפה לגבור במהירות על מערך ההגנה האווירית החלש של דנמרק. בנורווגיה, הלופטוואפה נתקלו בקשיים משמעותיים, אך הצליחו לבסוף לספק תמיכה לורמאכט, כשהם מסבים אבדות קשות לחיל האוויר של הצי המלכותי ומבטיחים עליונות אווירית.

הפלישה לצרפת ומדינות בנלוקס החלה ב-10 במאי 1940 במסגרת מבצע "תוכנית צהובה" (גרמ. Fall Gelb). מטרת הלופטוואפה הייתה לנטרל את חיל האוויר המלכותי כהכנה למבצע "ארי הים" (גרמ. Unternehmen Seelöwe). בהתבסס על ניסיון ממערכה הפולנית, הלופטוואפה התרכזו בתמיכה בכוחות הקרקע ולא בהשמדת מטוסי האויב על הקרקע. הקרב על דנקרק הציג את עליונות הלופטוואפה, שהסבו אבדות קשות לבעלות הברית. עם זאת, הם לא הצליחו למנוע את פינוי מרבית כוחות המשלוח הבריטיים. במבצע "תוכנית אדומה" (גרמ. Fall Rot), תמיכת הלופטוואפה אפשרה לכוחות הגרמניים להתקדם במהירות לדרום צרפת. הקרב על צרפת עלה ביוקר ללופטוואפה – אבדו 1428 מטוסים, כמעט שליש מכוחם הכולל. הקרב היה הקדמה לקרב המכריע על בריטניה.

במהלך ההכנות לפלישה לבריטניה, ניסו הלופטוואפה לנטרל את חיל האוויר המלכותי. גרינג, שהיה בטוח מדי בשל הצלחותיו הקודמות, לא העריך כראוי את עמידות הבריטים. הקרב על בריטניה חשף את מגבלות הלופטוואפה במבצעים אסטרטגיים. הקרבות האוויריים בין מסרשמיט Bf 109E הגרמני ל-הוקר הוריקן הבריטי היו עזים, כאשר לכל מטוס היו יתרונות בגבהים שונים. חרף הצלחות ראשוניות, חיל האוויר המלכותי הבריטי הצליח לייצב את המצב באוגוסט 1940 לאחר שהגדיל את מספר טייסיו. החלטת גרינג לעבור להפצצת לונדון התבררה כטעות גורלית. החל קמפיין ההפצצות המסיבי של הלופטוואפה, אך היטלר דחה את הפלישה. הקרב על בריטניה עלה ללופטוואפה ב-873 מטוסי קרב ו-1014 מפציצים, מה שהוביל לתבוסה אסטרטגית והיה נקודת מפנה במלחמת העולם השנייה.

בשנת 1941, פקודה מס' 21 של היטלר יזמה את מבצע "ברברוסה" (גרמ. Unternehmen Barbarossa) – הפלישה לברית המועצות. תוך ניצול גורם ההפתעה, הלופטוואפה שאפו להשיג עליונות מלאה באוויר, כשברשותם 4389 מטוסים. המתקפה הפתאומית ב-22 ביוני הסבה מכה קשה לחיל האוויר הסובייטי, וגרמה לאבדות עצומות. הלופטוואפה פעלו ביעילות נגד דיוויזיות השריון הסובייטיות, אך בהמשך נתקלו בקשיים לוגיסטיים בשל קווי אספקה מרוחקים. חרף ניצחונות ראשוניים, החורף הרוסי הקשה ובעיות לוגיסטיות החלישו מאוד את הלופטוואפה עד סוף 1941. הכישלון להביס במהירות את ברית המועצות הפך לנקודת מפנה. אף על פי שתמכו במבצע "מצודה" (גרמ. Unternehmen Zitadelle) בשנת 1943, הלופטוואפה ספגו אבדות כבדות, ועד אוקטובר 1943 נותרו רק 425 מטוסי קרב כשירים בחזית המזרחית.

הלופטוואפה השתתפו במגוון רחב של מבצעים לאורך המלחמה. במהלך הקרב על האוקיינוס האטלנטי, בין 1940 ל-1944, השתמשו במטוסי סיור ארוכי טווח, כמו פוקה-וולף Fw 200 ומטוסי פטרול ימי יונקרס Ju 290. למרות הצלחות מוקדמות של מטוסי ה-Fw 200, שהטביעו ספינות במשקל כולל של 365,000 טון בשנת 1941, הגברת פעילות פיקוד החופים של חיל האוויר המלכותי הבריטי הקטינה את היעילות של חיל האוויר הגרמני. הלחץ על המשאבים בשל הלחימה בחזית המזרחית, בצפון אפריקה ובמאבק נגד הפצצות בריטניה השפיע לרעה על יכולות הלופטוואפה. מטוסי הקרב הליליים הגרמניים, שהיו מצוידים במכ"ם, כמו מסרשמיט Bf 110 ויונקרס Ju 88, פעלו באופן פעיל נגד הפצצות הלילה של בעלות הברית. טייסים בולטים, כמו הלמוט לנט (Helmut Lent) והיינץ-וולפגנג שנאופר (Heinz-Wolfgang Schnaufer), הפכו לאסים של קרבות הלילה. מסע ההפצצות היומיות של ארה"ב ובריטניה אילץ את הלופטוואפה להתמקד בהגנה על גרמניה. הופעתם של מטוסי קרב ארוכי טווח אמריקאים בשנת 1944 הובילה להחלשתה הנוספת של ההגנה האווירית הגרמנית. צעדים נואשים, כמו מבצע "בודנפלאטה" (גרמ. Unternehmen Bodenplatte) בינואר 1945, רק האיצו את התדלדלות משאבי הלופטוואפה. מחסור בדלק, אובדן טייסים מנוסים והתקדמות כוחות בעלות הברית לתוך גרמניה החלישו באופן מוחלט את כוחות האוויר הגרמניים. הופעת מטוסי הקרב המהפכניים, כמו מסרשמיט Me 262, לא הצליחה לשנות את מהלך המלחמה. טייסת הקרב 44 (גרמ. Jagdverband 44, JV44), בפיקודו של אדולף גאלנד, כללה את מיטב אסי הקרב הגרמניים והגנה על דרום גרמניה עם מטוסי Me 262 עד הימים האחרונים של המלחמה. בסופו של דבר, כוח האוויר הגרמני העצום נפל בידי בעלות הברית לאחר כניעת גרמניה בשנת 1945.

הסוואת מטוסי הלופטוואפה

בשנות ה-30 המוקדמות, מטוסי הלופטוואפה נצבעו לרוב בגווני אפור או כסף. זה היה תוצאה של המגבלות שהוטלו על חיל האוויר הגרמני בהסכם ורסאי.

המצב השתנה בשנת 1936 עם תחילת מלחמת האזרחים בספרד. תחילה הופיעה הסוואת פסיפס תלת-גונית, שהוחלפה במהירות בהסוואה דו-גונית בצבע ירוק למטוסי קרב ומפציצים. גם מטוסי הים של הלופטוואפה קיבלו הסוואה דו-גונית שהורכבה משני גוונים ירוקים עם מעט גוון כחול לשיפור ההסוואה מעל המים.

בשנת 1941 נותרה ההסוואה הירוקה הדו-גונית רק למפציצים, מטוסי סיור, מטוסי תובלה ומטוסים עזריים. מטוסי הקרב עברו לצביעה אפורה, משום שהשליטה באוויר דרשה הסוואה טובה יותר בשמיים מאשר על הקרקע.

באותה שנה, הופיעו צבעים חדשים להסוואה טרופית, שהתאימו לצורכי הלחימה בצפון אפריקה.

הקרבות בשטחי השלג של ברית המועצות חייבו שימוש בהסוואה חורפית. במקום לצבוע את המטוסים מחדש לגמרי, כוסו זמנית בצבע לבן שנשטף בקלות. זה היה פתרון פרקטי, מכיוון שהצורך בצבע לבן נעלם עם הפשרת השלג באביב.

עד 1944, כשהלופטוואפה איבדו לחלוטין את השליטה באוויר, עלתה שוב הצורך בהסוואה טובה יותר לקרקע. הוחלט לחזור להסוואה הירוקה, גם עבור מטוסי הקרב. עם זאת, בשל מחסור במשאבים, הפצצות בלתי פוסקות וקשיים אחרים, המעבר המלא לצבעים החדשים לא הושלם עד סוף המלחמה. מטוסים רבים נשאו דפוסי צבעים מעורבים, המשלבים את הצבעים הישנים והחדשים.

תקני הצבע של הלופטוואפה

חיל האוויר הגרמני, הידוע בדקדקנותו, הקדיש תשומת לב רבה לסטנדרטיזציה של הצבעים. עד 1935, משרד התעופה הקיסרי (גרמ. Reichsluftfahrtministerium, RLM) השתמש בצבעים על פי תקן RAL (גרמ. Reichsausschuss für Lieferbedingungen, "הוועדה הקיסרית לתנאי אספקה"). בהמשך פיתח ה-RLM תקנים משלו.

מערכת Flugzeug Werkstoffen (Flw, "חומרי תעופה"), שהוצגה על ידי RLM בשנת 1935, חוללה מהפכה ברכישת חומרים לחיל האוויר הגרמני. המערכת השתמשה בקודים בין 0000 ל-9999, שסיפקו מידע על סוג הצבע, מאפייניו והגוונים שלו. בטווח של 7100-7199, קודים דו-ספרתיים ייצגו צבעים בסיסיים לצביעה של מטוסים, אשר לימים נודעו כצבעי RLM. מערכת זו כללה קודים 00-19 לצבעים בסיסיים, 20-39 לצבעי סימון, 40-59 לצבעים מיוחדים, ו-60-79 לצבעי הסוואה.

העדויות הראשונות על צבעי RLM מתוארכות לשנת 1935. בשנת 1936 פורסמו הנחיות Luftwaffen Dienstvorschriften 521 (L.Dv. 521, "הנחיות שירות הלופטוואפה 521"), שכללו הוראות על הגוונים, הייצור והשימוש בצבעים. גרסאות מאוחרות יותר הציגו צבעים חדשים בנובמבר 1941. למרות ההתפתחויות, חלק מהצבעים שמרו על קשר עם מערכת RAL 840 R, דבר שמדגיש את תפקידה של מערכת Flw בפישוט רכישת חומרים עבור הכוחות המזוינים של גרמניה.