חיל האוויר הימי הגרמני המודרני

חיל האוויר הימי של גרמניה, המכונה מרינפליגר (בגרמנית: Marineflieger), נוסד בשנת 1956, זמן קצר לאחר הצטרפות גרמניה המערבית לנאט"ו. חיל זה הפך לחלק מרכזי מכוחות הצי הגרמני החדשים, שנקראו בונדסמארינה (בגרמנית: Bundesmarine).

הקמת המרינפליגר התאפשרה בזכות סיוע נרחב מבריטניה. הבריטים סיפקו מטוסי קרב כמו ה"הוקר סי הוק" (Hawker Sea Hawk) וה"פיירי גאנט" (Fairey Gannet), הכשירו טייסים גרמנים ושלחו יועצים צבאיים מזרוע האוויר של הצי המלכותי הבריטי (צי אוויר של הצי המלכותי הבריטי). שיתוף הפעולה הזה היה קריטי לבניית יכולות האוויר של גרמניה מחדש.

היסטוריה: ממלחמת העולם הראשונה ועד היום

במהלך מלחמת העולם הראשונה, יחידות האוויר פעלו תחת הצי הקיסרי הגרמני (בגרמנית: Kaiserliche Marine), והיו כפופות ישירות לפיקוד הימי. עם סיום המלחמה, חוזה ורסאי אסר על גרמניה להחזיק חיל אוויר עצמאי, מה שהגביל מאוד את התפתחותה בתחום זה. עם עליית הנאצים לשלטון, חיל האוויר הימי שוקם אך הוכפף ללופטוואפה (בגרמנית: Luftwaffe) של הרמן גרינג. לאחר מלחמת העולם השנייה ותבוסת גרמניה בשנת 1945, חיל האוויר הימי ולופטוואפה פורקו.

בשנת 1956, לאחר הצטרפות גרמניה המערבית לנאט"ו, הוקמו הבונדסמארינה (בגרמנית: Bundesmarine) ויחידות חדשות של חיל האוויר הימי. מאחר והבסיסים בגרמניה עדיין לא היו מוכנים, הטייסים נשלחו להכשרה בבריטניה לצד עמיתיהם הבריטים. באותה שנה הוקם הפיקוד הראשון של המרינפליגר בעיר קיל-הולטנאו. בשנת 1967 הפך הפיקוד ל"פיקוד חיל האוויר הימי" (בגרמנית: Marinafliegerkommando), וב-1969 ל"דיוויזיית חיל האוויר הימי" (בגרמנית: Marinefliegerdivision).

בשנות השיא שלה עד שנת 1990, כללה יחידת המרינפליגר חמש טייסות עם מטוסים כמו ה"לוקהיד סטארפייטר" (Lockheed Starfighter) וה"פנאווייה טורנדו" (Panavia Tornado). מטוסי הסיור "פיירי גאנט" הוחלפו במטוסי "ברגה אטלנטיק" (Bréguet Atlantic), שהתאימו במיוחד למשימות נגד צוללות.

המעבר לאחר המלחמה הקרה

לאחר תום המלחמה הקרה בשנת 1994, צומצמה יחידת המרינפליגר לדרגת פלוגה (בגרמנית: Flotille der Marineflieger). בשנת 2005, מטוסי הקרב האחרונים הועברו לחיל האוויר הגרמני. ביוני 2006 פורקה הפלוגה, ושאר היחידות הוכפפו לפיקוד הימי. בשנת 2012 הוקם הפיקוד המודרני של המרינפליגר, ומאז כל פעילות חיל האוויר הימי מרוכזת בבסיס האוויר נורדהולץ שבצפון גרמניה.

השימוש הקרבי של חיל האוויר הימי הגרמני

המקרה הראשון שבו חיל האוויר הימי הגרמני השתתף בפעולה קרבית התרחש ב-14 בספטמבר 1962. במהלך תרגול טיסה על נושאת המטוסים האמריקאית USS Saratoga, קפטן-לויטננט קנוט אנטון וינקלר, טייס מטוס הוקר סי הוק, חדר בטעות לשטח האווירי של גרמניה המזרחית סמוך לעיר איזנך. מטוסי קרב סובייטיים מסוג מיג-21 הוזנקו לעברו. וינקלר הצליח להימנע מתקיפה, ונחת נחיתת חירום בבסיס אלגורן שבגרמניה המערבית, במרחק 45 ק"מ מדרום-מערב לברמן. הנזק למטוס היה כה חמור, עד שהוא הוצא משירות.

במהלך המלחמה הקרה, חיל האוויר הימי הגרמני מילא תפקיד מפתח במשימות הגנה ואיסוף מודיעין. מטוסי הסיור שלו, דוגמת ברגה אטלנטיק, פעלו בזירות כמו הים הבלטי והים הצפוני כדי לזהות צוללות סובייטיות. בנוסף, סיפק החיל מודיעין קריטי שתרם להגנת הגבולות הימיים ולשמירה על מוכנות מבצעית גבוהה.

לאחר המלחמה הקרה, חיל האוויר הימי הגרמני הצטרף למבצעי נאט"ו בזירה הבינלאומית. במסגרת מבצע Enduring Freedom (חירות מתמשכת) נגד הטרור, מטוסי פטרול גרמניים פעלו בים האדום ובמפרץ עדן כדי להבטיח מעבר ימי בטוח. מבצע Active Endeavour כלל פטרולים בים התיכון למניעת טרור והברחות.

אחת המשימות המשמעותיות ביותר הייתה השתתפות במבצע שמירת השלום של האו"ם UNIFIL לחופי לבנון. חיל האוויר הימי סיפק תמיכה אווירית ומודיעין עבור ספינות הצי הגרמני, כולל פריגטות וספינות סיור. גרמניה עצמה הובילה את הפיקוד הימי של הכוח הבינלאומי.

ב-2005, במסגרת רפורמה רחבה, מטוסי הקרב של חיל האוויר הימי הועברו לחיל האוויר הגרמני. עם זאת, מטוסי הסיור P-3C אוריון ומסוקי ווסטלנד סי לינקס נותרו תחת פיקוד הצי למשימות ימיות.

סכמות ההסוואה של חיל האוויר הימי

המטוסים הראשונים של חיל האוויר הימי, דוגמת הוקר סי הוק ופיירי גאנט, נצבעו בצבעי הסוואה בריטיים: BS 640 אפור ים כהה מאוד ו-BS 210 שמיים.

בשנת 1976, עם כניסתם לשירות של מטוסי F-104 ופנאווייה טורנדו, אומצה סכמת ההסוואה הגרמנית Norm 76. בסכמה זו, החלק העליון של המטוסים נצבע באפור כהה, והחלק התחתון באפור בהיר או כסוף. בשנת 1987, הוצגה הסכמה החדשה Norm 87, שכללה שלושה גוונים של אפור: אפור כהה, אפור-ירוק ואפור-כחול. סכמות אלו שימשו בעיקר עבור מטוסי טורנדו, בעוד שמסוקי לינקס שמרו על סכמת Norm 76.

מסוקי סי קינג, ששימשו למשימות חילוץ והצלה, היו בעלי סכמת הסוואה ייחודית שהתבססה על Norm 87, אך במקום אפור-כחול נעשה שימוש בגוון אפור-בטון. המסוקים החדשים מדגם NH90 סי טייגר נצבעו בצבע אחיד בגוון אפור בהיר, שהתאים למשימות ימיות מודרניות.

תקני הצבע של חיל האוויר הימי המודרני

בתחילת דרכו, חיל האוויר הימי השתמש בתקני הצבע הבריטיים BS 381C, שהותאמו לכלי הטיס שסופקו מבריטניה. בשנות ה-70, עם התבססות תעשיית ההגנה הגרמנית, עבר חיל האוויר הימי לתקני RAL גרמניים. תקני RAL אפשרו אחידות בצביעת כלי הטיס הצבאיים ברחבי הבונדסוור, ושיפרו את יעילות ההסוואה והתחזוקה בתנאים שונים.