Art Model AM 7201 גרומן F8F-2 ברקט, מטוס קרב של הצי האמריקאי

גרומן F8F-2 ברקט, מטוס קרב של הצי האמריקאי

הגראמן F-8F ברקט פותח כמיירט על-סיפוני, שבתכנונו הושם דגש עליון על כושר תמרון חסר פשרות וקצב טיפוס מרבי. להשגת ביצועים אלו, המטוס צויד במנוע הכוכבי העוצמתי פראט אנד ויטני R-2800 דאבל וואספ – יחידת הנעה אמינה שכבר הוכיחה את יעילותה במטוסי הקרב F6F הלקט ו-F7F טייגרקט. ב-27 בנובמבר 1943 הזמין הצי האמריקני שני אבות-טיפוס תחת הסימון XF8F-1, והראשון שבהם המריא לטיסת הבכורה ב-21 באוגוסט 1944. בזכות תכנון קומפקטי ומהודק של גוף המטוס, הצליחו המהנדסים ליצור פלטפורמת קרב קלה ב-20 אחוזים מקודמתה (ההלקט), נתון שהיתרגם לזינוק של 30 אחוזים בקצב הטיפוס.

ראשוני המטוסים הסדרתיים נקלטו בטייסות החל מפברואר 1945. מבחינה מבנית, גרסת הבסיס F8F-1 הייתה מטוס מונופלן ממתכת מלאה בעל כנף תחתית שלוחה. לשם חיסכון במקום יקר על סיפוני נושאות המטוסים ובתוך ההאנגרים, תוכננו שני השלישים החיצוניים של הכנפיים להתקפל אנכית כלפי מעלה. המטוס צויד בכן נסע קונבנציונלי (בעל גלגל זנב) המתקפל במלואו, בשריון תא טייס ובמכלי דלק אטומים-מעצמם. בהשוואה לאבות-הטיפוס, מטוסי הייצור הסדרתי התאפיינו במייצב כיוון גבוה יותר. יחידת הכוח התבססה על מנוע R-2800-34W, וחימוש הסדרות הראשונות עמד על ארבעה מקלעי 12.7 מ"מ. מתוך אמון מוחלט בפוטנציאל של התכנון החדש, הזמין הצי האמריקני 2,023 מטוסי F8F-1 כבר ב-1944, מיד עם תחילת ניסויי הטיסה. טייסת הקרב VF-19 הייתה ליחידה המבצעית הראשונה שהצטיידה במטוסים החדשים ב-21 במאי 1945.

עד לסגירת קו הייצור במאי 1949, ייצרה גראמן 1,266 מטוסי ברקט. עיקר הייצור התמקד בגרסה הסטנדרטית F8F-1 (765 מטוסים). גרסאות נוספות כללו 100 מטוסי F8F-1B החמושים בארבעה תותחי 20 מ"מ, ו-36 מטוסי קרב לילה בעלי מכ"ם מדגם F8F-1N. לימים הציגה היצרנית את הגרסה המשופרת F8F-2, ממנה יוצרו 293 מטוסים. גרסה זו נבדלה בחיפוי מנוע חדש, במייצב כיוון גבוה אף יותר, בשלדה מחוזקת ובחימוש תקני של ארבעה תותחי 20 מ"מ. פלטפורמת ה-F8F-2 שימשה בסיס לגרסאות ייעודיות נוספות: 12 מטוסי קרב לילה (F8F-2N) ו-60 מטוסי סיור וצילום (F8F-2P), אשר נשאו שני תותחים בלבד.

בשלהי שירותם המבצעי, מספר מצומצם של מטוסים הוסב לטיסני מטרה נשלטי-רדיו (F8F-1K) ולמטוסי שליטה ובקרה על כטב"מים (F8F-1D ו-F8F-2D). עד סוף שנת 1952, הוציא צי ארצות הברית את אחרוני מטוסי הברקט משירות פעיל. עם זאת, המטוס חווה פעילות מבצעית ענפה מעבר לים. תחת תוכנית הסיוע הביטחוני ההדדי, העבירה ארצות הברית כ-200 מטוסים (בעיקר מגרסאות F8F-1 ו-F8F-1B) לחיל האוויר הצרפתי, שעשה בהם שימוש אינטנסיבי במלחמת הודו-סין הראשונה. גם חיל האוויר המלכותי התאילנדי קלט לשורותיו 100 מטוסי F8F-1 ו-29 מטוסי F8F-1B.

מפרט טכני של גרומן F8F ברקט

• שנת כניסה לשירות – 1945
• אורך – 8.61 מ'
• מוטת כנפיים – 10.92 מ'
• גובה – 4.22 מ'
• שטח כנף – 22.67 מ"ר
• משקל ריק – 3,207 ק"ג
• משקל המראה מרבי – 5,870 ק"ג
• יחידת הנעה – 1 × מנוע כוכבי פראט אנד ויטני R-2800-34W דאבל וואספ בהספק של 2,100 כ"ס
• מהירות מרבית – 730 קמ"ש
• מהירות שיוט – 272 קמ"ש
• סייג רום מבצעי – 11,795 מ'
• קצב טיפוס מרבי – 1,395 מ'/דקה
• טווח פעולה – 1,778 ק"מ
• צוות – 1
• חימוש – 4 × תותחי 20 מ"מ (או 4 × מקלעי 12.7 מ"מ בדגמים המוקדמים של F8F-1), 2 × פצצות במשקל 454 ק"ג או 4 × רקטות לא מונחות בקוטר 127 מ"מ, 2 × מכלי דלק נתיקים בנפח 568 ליטר