Dragon 5010 דורנייה Do 335B-6 ״פפייל״, מטוס קרב-לילה גרמני ממלחמת העולם השנייה

הערה: קיט ממש מגניב. למרות שהדגם פותח עוד ב-1992, ה-Do 335 של דרגון הקדים את זמנו וברמת הפירוט שלו הוא עדיין יכול לתת פייט להרבה דגמים מודרניים. יתרה מכך, מאז 1992 שום יצרן לא לקח על עצמו לייצר דגם חדש של ה"פפייל" בקנה מידה 1/72. הדגם במצב טוב, כל החלקים שמורים על גבי מסגרות היציקה. עם זאת, הדקאל הצהיב מעט בגלל גילו וידרוש זהירות במהלך העבודה. הקופסה נושאת שפשופים וסימני אחסון.

דורנייה Do 335B-6 ״פפייל״, מטוס קרב-לילה גרמני ממלחמת העולם השנייה

מטוס הקרב הכבד דורנייה Do 335 נמנה עם כלי הטיס הייחודיים והבלתי-שגרתיים ביותר שפותחו בגרמניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר עיקר ייחודו נבע מתצורת ההנעה הטורית (טנדם) מסוג "משוך-דחוף" לאורך ציר האורך של הגוף. המנוע הקדמי סובב מדחף מושך קונבנציונלי בחרטום, ואילו המנוע השני, שהותקן במרכז הגוף, הניע מדחף דוחף באחורי המטוס באמצעות גל הינע צינורי מוארך שנמשך מעבר למכלול זנב הצלב. פריסת המנועים בזה אחר זה לאורך קו המרכז הכפילה את הספק המנועים מבלי להגדיל את שטח החתך הקדמי, שנשמר במידות האופייניות למטוס קרב חד-מנועי. יתרה מזו, השבתת אחד המנועים לא פגעה בסימטריית הדחף ומנעה כליל כל מומנט סבסוב א-סימטרי. למען הבטחת נטישת חירום של הצוות בעת טיסה, צויד המטוס בכיסא מפלט ובמערכת פירוטכנית שהשליכה בו-זמנית את חלקו העליון של המייצב האנכי יחד עם הגה הכיוון ואת המדחף האחורי שבריר שנייה לפני פליטת הטייס.

קלוד דורנייה רשם פטנט על מנגנון ההנעה המרוחקת של מדחף אחורי כבר בשנת 1937. היתכנותה המכנית והאווירודינמית של התצורה הוכחה במהלך השנים 1939–1940 בסדרת ניסויי טיסה באמצעות מטוס הניסוי המוקטן גפינגן Gö 9. על יסוד ממצאים אלה, הגיש משרד התכנון של דורנייה במאי 1942 את הצעת Do P.231 למשרד הטכני של משרד התעופה הגרמני, וזכה במכרז לתכנון מפציץ מהיר חד-מושבי. המיזם קיבל את הסימול הרשמי Do 335, אולם כבר בסתיו של אותה שנה שינה משרד התעופה את הדרישות המבצעיות והיסב את הפרויקט למטוס קרב כבד ומפציץ-קרב רב-משימתי.

אב הטיפוס הראשון, Do 335 V1, המריא לטיסת הבכורה ב-26 באוקטובר 1943 בהטסת טייס הניסוי הנס דיטרלה. לצורכי הערכה מבצעית וניסויים צבאיים נבנתה בשנת 1944 סדרת קדם-ייצור בת עשרה מטוסי Do 335 A-0, כאשר בסך הכול הושלמו למעלה מעשרים מטוסי ניסוי וקדם-ייצור עד תום המלחמה. בשלב הבא החל הייצור הסדרתי של גרסת הקרב-הפצצה החד-מושבית Do 335 A-1. ברם, שיבושים חריפים בשרשרת האספקה של חלפים והתקדמות צבא ארצות הברית הגבילו את התפוקה ל-11 מטוסי ייצור סדרתי בלבד שהורכבו עד לכיבוש המפעל באוברפפאפנהופן בסוף אפריל 1945. במקביל נמשך פיתוחן של גרסאות ייעודיות נוספות: עד להפסקת הלחימה הושלמו שני מטוסי אימון דו-מושביים מדגם Do 335 A-12 בעלי תאי טייס מדורגים (נוסף על מספר מטוסי A-0 שהוסבו לדגם האימון A-11), גרסת היירוט הכבד B-2 הגיעה לכדי שני אבות טיפוס מוטסים שחומשו בתותחי כנף נוספים בקוטר 30 מ"מ, בעוד אבות הטיפוס של מטוס קרב הלילה הדו-מושבי B-6, שצויד במכ"ם, נותרו בלתי גמורים על גבי עמדות ההרכבה.

במינוח הרשמי של הלופטוואפה נקראו דגמי הקרב החד-מושביים בשם "פפייל" (חץ). לעומת זאת, בקרב הצוותים הטכניים והמבצעיים דבק בגרסאות ההדרכה הדו-מושביות הכינוי "אמייזנבר" (דוב נמלים), בשל תפיחת הגב המובהקת שנוצרה מחופת המדריך המוגבהת.

מפרט טכני של דורנייה Do 335

• אורך – 13.85 מ'
• מוטת כנפיים – 13.80 מ'
• גובה – 5.00 מ'
• משקל המראה רגיל – 8,700 ק"ג
• יחידת הנעה – 2 × מנועי V12 מקוררי נוזל דיימלר-בנץ DB 603A בהספק של 1,750 כ"ס כל אחד
• מהירות מרבית – 775 קמ"ש
• סייג רום מבצעי – 11,400 מ'
• צוות –1
• חימוש – 1 × תותח 30 מ"מ MK 103, 2 × תותחי 20 מ"מ MG 151/20, 1 × פצצה במשקל 500 ק"ג או 2 × פצצות במשקל 250 ק"ג